פרק 2
סיפור על מלכים ואנשים חכמים
נזיר זקן הוזמן לבקר בחצר של המלך החזק ביותר באותם זמנים.
- אני מקנא באדם קדוש אשר מסתפק במועט, אמר המלך.
- אני מקנא בך הוד מעלתך, אשר יש לו עוד פחות ממני – ענה הנזיר.
- איך אתה יכול לומר דבר כזה, אם כל הארץ הזו שייכת לי? – אמר המלך הפגוע.
- בדיוק מסיבה זו. יש לי את המוזיקה של הספירות השמימיות, יש לי את הנהרות וההרים של כל העולם, יש לי את השמש והירח, בגלל שיש אלוהים בנשמתי. אתה מלכי, מצד שני, יש לך רק את הממלכה שלך.
צדקה מאוימת
לפני זמן מה, אשתי ואני עזרנו לתייר שווייצרי באיפנמה, הוא אמר שנשדד על ידי כייסים. הוא דיבר פורטוגזית במבטא כבד, וטען שאין לו דרכון, כסף או מקום לישון. אשתי הביאה לו ארוחת צהריים ומספיק כסף ללון במלון בזמן שיצר קשר עם השגרירות והלך. מספר ימים לאחר מכן העיתון של ריו פרסם סיפור על התייר הזה, שהיה נוהג להונות את הסובבים עם מבטא מזויף ומנצל את טוב לבם של האנשים שאהבו את ריו והיו להוטים להוציא את השם הרע של העיר. כשאשתי קראה את הכתבה היא אמרה: "זה לא יעצור אותי מלעזור לאנשים". תגובתה הזכירה לי את סיפורו של איש חכם, שאחר צהריים אחד, הגיע לעיר אכבר. איש לא שם לב לנוכחותו, והוא איננו הצליח לעניין את התושבים בלימודיו. לאחר זמן, הפך למושא לעג בקרב התושבים. יום אחד, כשהסתובב בעיר החלה להעליב אותו קבוצה של אנשים. במקום להתעלם מהם, החכם פנה ובירך את האנשים. אחד מהם הגיב:
- האם זה אפשרי שבנוסף לכל האיש גם חירש? אנחנו מתעללים בך, וכל מה שאתה מגיב זה מילים יפות.
- כל אחד מאתנו יכול להציע את מה שהוא – הייתה תשובתו.
איך נוצרה הדרך
מצאתי סיפור שמלמד אותנו על הדברים שאנחנו בוחרים ללא מחשבה:
יום אחד, עגל אחד היה צריך לחצות יער כדי לחזור לאחו. בהיותו חיה חסרת הגיון, יצר דרך מעוותת מלאה סיבובים עליות ומורדות. למחרת, הגיע כלב שהשתמש באותה הדרך לחצות את היער. לאחר מכן הגיע תורה של הכבשה, מובילת העדר שבמוצאה את המעבר הובילה את העדר באותו המסלול. לאחר מכן הגיע האדם, והתחיל להשתמש בדרך: הם נכנסו פנו ימינה, פנו שמאלה, התכופפו קפצו מעל מכשולים, מתלוננים ומקללים – ובצדק. אך לא עשו דבר בכדי ליצור אלטרנטיבה טובה יותר. לאחר שימוש מרובה, בסוף, הדרך הפכה לשביל שבו חיות סחבו משקל כבד, הוכרחו ללכת שלוש שעות במסלול ארוך במקום ללכת חצי שעה. עברו שנים רבות, השביל הפך לדרך ראשית של כפר, ולאחר מכן לשדרה ראשית של עיר. כולם התלוננו על התנועה, בגלל שהמסלול היה בלתי אפשרי. בינתיים היער הזקן והחכם צחק, בראותו איך האדם נוטה ללכת כעיוור בדרך שכבר נפתחה עבורו, מבלי לשאול האם זו הבחירה הטובה ביותר.
עצמות האבות
היה מלך אחד בספרד שהיה גאה מאוד במורשת שלו, והיה ידוע באכזריותו לחלש.
פעם אחת, הוא הלך עם היועצים שלו בשדה בארגון, היכן – ששנים קודם – הוא איבד את אביו במהלך קרב, הוא מצא שם אדם קדוש שמחפש בערימה גדולה של עצמות.
- מה אתה עושה שם? – שאל המלך.
- ברכות, הוד מלכותו – אמר האיש. – ששמעתי שמלך ספרד מגיע לכאן, החלטתי למצוא את עצמות אביך המנוח ולהגישם לך. אך לא משנה כמה חיפשתי, אינני יכול למצוא אותם: הם בדיוק כמו העצמות של אנשי הכפר, העניים, הקבצנים והעבדים.
להביא סוג אחר של רופא
מלך עוצמתי אחד קרא לאב קדוש – שכולם אמרו שיש לו כוחות ריפוי – לעזור לו עם כאבי הגב.
- האל יעזור לנו – אמר האיש הקדוש. – אך קודם בוא ננסה להבין את מקור הבעיה. אני מציע שהוד מלכותו יתוודה עכשיו, מכיוון שווידוי גורם לאדם להתמודד עם בעיותיו, ומשחרר אותו מהאשמה.
המלך שהתעצבן מהרעיון לחשוב על כל כך הרבה בעיות, אמר:
- אינני מעוניין לדבר על עניינים אלו; אני צריך מישהו שמרפא מבלי לשאול שאלות.
הכומר יצא וחזר עם אדם נוסף כעבור חצי שעה.
- אני מאמין שמילים יכולות להקל על הכאבים, ולעזור למצוא את הדרך המתאימה לרפואה שלמה – אמר. – אך אינך רוצה לדבר, ואינני יכול לעזור לך. זה האיש שאתה צריך: החבר שלי פה הוא וטרינר, ואיננו מדבר עם לקוחות בדרך כלל.
חשיבות החתול במדיטציה
בזמן שכתבתי לאחרונה ספר על שיגעון, נאלצתי לחקור בשאלה כמה דברים שאנו עושים נכפים עלינו על ידי כורח המציאות, או על ידי האבסורד. למה לענוב עניבה? למה שעונים זזים בכיוון השעון? אם אנחנו חיים במערכת עשרונית, למה יש 24 שעות ושישים דקות? האמת היא שלרבים מהחוקים לפיהם אנו פועלים בימים אלו אין בסיס אמתי. על כל פנים, אם אנו רוצים לנהוג באופן שונה, אנו נחשבים "משוגעים" או "ילדותיים".
בינתיים, החברה ממשיכה ליצור מערכות אשר, במהלך הזמן, מאבדים את הסיבה להתקיים, אך ממשיכים לכפות את הנוהגים הללו. סיפור יפני מעניין מדגים את מה שאני מתכוון אליו:
למסטר זן בודהיסטי גדול, שהיה אחראי על מנזר מאיו קאג'ין, היה חתול. החתול היה תשוקתו האמתית של המסטר לחיים. במהלך שיעורי המדיטציה, הוא שמר את החתול לצדו – כדי שיוכל להפיק מחברתו את המרב.
בוקר אחד, המסטר – שנהיה כבר די זקן – נפטר. תלמידו הטוב ביותר לקח את מקומו.
- מה נעשה עם החתול? שאלו שאר הנזירים.
כמחווה לזכרו של המסטר הזקן, החליט המורה החדש לאפשר לחתול להמשיך להיות נוכח בשיעורי המדיטציה. כמה תלמידים מהמנזרים השכנים שמעו על כך, חתול שמשתתף בשיעורי מדיטציה, והשמועה עשתה לה כנפיים.
עברו שנים רבות. החתול מת, אך התלמידים במנזר היו כל כך רגילים לנוכחותו, ובמהרה מצאו חתול חדש. בינתיים, במנזרים נוספים החלו להציג חתול בשיעורי מדיטציה: הם האמינו שהחתול היה אחראי למצוינות שהציג אותו מנזר, ובעשותם כך שכחו שהמסטר שנפטר היה מורה מצוין.
עבר דור, וספרי מחקר רבים נכתבו על חשיבותו של החתול במהלך שיעורי המדיטציה. פרופסור באוניברסיטה פיתח תזה – שהתקבלה בקהילה המדעית – שלחתולים יכולת לשפר את הריכוז האנושי, ולבטל אנרגיות שליליות.
וכך, לאורך מאה שנה, נחשב החתול לחלק חשוב בלימוד הזן הבודהיסטי באותו אזור. עד שהופיע מאסטר אחד שהיה אלרגי לשיער של חיות, והחליט להוציא את החתול משעורי המדיטציה. הוא זכה לתגובות שליליות – אך המאסטר התעקש. מכיוון שהיה מורה מצטיין התלמידים הצליחו בתוכניות הלימודים, למרות היעדר החתול. אחד אחרי השני, שאר המנזרים – שתמיד היו בחיפוש אחר רעיונות חדשים, והתעייפו מלהאכיל כל כך הרבה חתולים – החלו להוריד את החתול מתוכנית לימודי המדיטציה. במהלך עשרים השנים הבאות החלו להופיע תאוריות מהפכניות חדשות – עם כותרות משכנעות "חשיבות המדיטציה ללא חתול", או "איזון יקום הזן על ידי כוח הרצון בלבד, ללא חיות".
עברו עוד מאה שנים, החתול נשכח לחלוטין משיעורי המדיטציה באזור. אך נדרשו מאתיים שנה כדי לחזור למצב הנורמלי – מכיוון שבמהלך כל הזמן הזה איש לא שאל מה עושה שם החתול.
אני רוצה למצוא את אלוהים
האיש הגיע למנזר עייף:
- אני מחפש את אלוהים זמן כה רב – אמר. – אולי תוכל ללמד אותי את הדרך הנכונה למצוא אותו.
- היכנס וראה את המנזר שלנו – אמר הכומר, לוקח אותו בידו ומוביל אותו בבית התפילה. – כאן יש לך עבודות נפלאות מהאמה ה-16, המתארות את חיי האל, ואת תהילתו.
האיש המתין, בזמן שהכומר הציג ותיאר בפניו את כל הציורים והפסלים בבית התפילה. לאחר מכאן חזר האיש על השאלה:
- כל מה שהראתה לי ממש נפלא. אך אני רוצה ללמוד את הדרך הטובה ביותר למצוא את האל.
- האל! – ענה הכומר – אמרת את זה בדיוק: האל!
והוא לקח את האיש אל חדר האוכל, היכן שבדיוק הכינו ארוחת ערב לנזירים.
- הבט סביב: בקרוב תוגש ארוחת הערב, ואתה מוזמן לסעוד עמנו. תוכל לשמוע כתבי קודש, בזמן הארוחה.
- אינני רעב, וכבר קראתי את כל כתבי הקודש – התעקש האיש. – אני רוצה ללמוד. באתי לכאן למצוא את האל.
שוב לקח הכומר את האיש הזר בידו והם החלו ללכת סביב מנזרים שהקיפו גינה יפה.
- אני מבקש מהנזירים לשמור על הדשא חתוך, ולהסיר את העלים מהמזרקה שאתה שם במרכז. אני חושב שזה המנזר הכי מטופח בכל האזור.
האיש הזר הלך עמו דרך קצרה, ואמר שהוא מוכרח ללכת.
- לא תישאר לארוחת ערב?
בזמן שעלה על הסוס אמר האיש הזר:
- ברכותיי על הכנסייה היפה שלך, חדר האוכל מזמין הפנים שלך והגינה המטופחת. אך נסעתי דרך ארוכה רק כדי למצוא את האל, ולא להתפלא מיעילות, נוחות ומשמעת.
באור ברק צץ לפתע, הסוס נעמד על רגליו האחוריות והאדמה רעדה. לפתע הסיר האיש הזר את תחפושתו, הכומר ראה שהיה זה ישו.
- האל נמצא היכן שהוא מוזמן אליו – אמר ישו. – אך אתה סגרת את דלת המזר עבורו, עם חוקים, גאווה, עושר וראוותנות. בפעם הבאה שאדם זר מבקש למצוא את האל, אל תראה לו מה הצלחת לעשות בשמו: הקשב לשאלה, ונסה לענות באהבה, נדיבות ופשטות. ובאומרו זאת, נעלם.
הכד הסדוקה
אגדה הודית מספרת על אדם אחד שסחב מים לכפר שלו בכל יום, בשני כדים גדולים הקשורים לקצותיו של מוט עץ, אשר איזן על גבו.
אחד הכדים הייתה ישנה יותר מהשנייה, והיו בה סדקים קטנים; בכל פעם שהגיע לביתו הכד הייתה חצי ריקה.
במשך שנתיים, עשה האיש את אותה הדרך. הכד הצעירה הייתה תמיד גאה בהישגיה, בטוחה בידיעה שהיא עומדת במטרה לה היא נוצרה, בזמן שהכד השנייה הייתה מלאה בתחושת בושה שהיא מספיקה לעשות רק חצי, למרות שידעה שאותם הסדקים הם תוצאה של שנים רבות של עמל.
היא כל כך התייבשה שיום אחד, שיום אחד, בזמן שהאיש התכונן לשאוב מים מהבאר היא פנתה אליו:
- אני רוצה להתנצל, על כך שבגלל שנים כה רבות של עבודה אתה יכול לספק רק מחצית מכמות המים.
האיש חייך ואמר:
- כשנחזור התבונני היטב בדרך.
וכך עשתה, הכד שמה לב שבצד שלה, יש פרחים וצמחים רבים הצומחים לצד הדרך.
- את רואה איך הטבע יפה יותר בצד שלך? – העיר האיש. – תמיד ידעתי שאת סדוקה, והחלטתי לנצל את העובדה הזו לטובה. שתלתי פרחים וירקות, ואת תמיד השקת אותם. קטפתי ורדים רבים לקשת את ביתי עמם, האכלתי את ילדיי בבצל וגזר. אם לא הייתי כפי שאת איך יכולתי לעשות זאת?
"כולנו מתבגרים במרוצת השנים, ומתחילים לפתח יכולות אחרות. אנחנו יכולים תמיד להפיק את המרב מאותם יכולות ולהשיג תוצאה טובה".
תגובות
הוסף רשומת תגובה