לוחם האור - כרך ראשון, פרק 1, בדרך לקומאנו \ פאולו קאולו




אחר צהריים אחד בפברואר 2001,  ירדתי מהרכבת ופגשתי את קטסורה, אישה יפנית בת 29.
- ברוך הבא לדרך לקומאנו.
הבטתי אל השמש הזורחת על פניי מעבר לתחנה. מה הייתה הדרך לקומאנו? במהלך המסע, ניסיתי לגלות מדוע המקום המרוחק הזה היה כלול בתוכנית של הביקור הרשמי שלי, ביקור שאורגן על ידי הקרן של יפן. המתורגמן סיפר לי שחבר שלי, מדוקה מיוזומי, התעקש שאבקר שם, זאת למרות שהיו לי רק חמישה ימים ועלי היה לנסוע ברכב רוב הזמן. מדוקה עשה את המסלול לסאן דייגו ב-1999, וחשב שתהיה זו הדרך הטובה ביותר להודות לי.
בחזרה ברכבת, המתורגמת העירה ש: "האנשים בקומאנו מאוד מוזרים". שאלתי אותה למי היא מתכוונת, היא צמצמה את תשובתה למושג: "יראי שמיים". החלטתי לא ללחוץ על הנושא: חקירה בנושא עלולה לפעמים להרוס את המסע ואת כל החוויה – החלק החשוב ביותר במסע הוא הבלתי צפוי.
- בוא נלך לאנדרטה.
התקדמנו מספר מטרים לגלעד קטן, כתוב על שני הצדדים, המונח בפינה - ונלחם על מקומו בין הולכי רגל, חנות נוחות, ומכוניות ואופנועים שעברו במקום. מנקודה זו והלאה הדרך לקומאנו חולקה לשתי אפשרויות.
- אם תפנה שמאלה, תעשה את המסע שהקיסר נהג לעשות. הפניה ימינה שייכת לאנשים הרגילים, אמר קטסורה.
- הדרך של הקיסר כנראה תהיה יפה יותר, אך לבטח הדרך של האנשים הפשוטים תהיה שוקקת ומלאת חיים.
היא נראתה שבעת רצון מתשובתי. נכנסו לרכב ונסענו לעבר ההרים המכוסים בשלג. בזמן שנהגה, הסבירה קטסורה מספר דברים על המקום: קומאנו היא סוג של חצי אי המלא בגבהות, יערות ועמקים, מספר דתות חיות שם אחת ליד השנייה בשלום. הדתות השולטות הן הבודהיזם והשינטו (הדת האתנית של יפן, המבוגרת יותר מההשפעה של בודהה, המבוססת על הערצת כוחות הטבע), אך ניתן למצוא שם כל סוג של אמונה וביטוי רוחני.
- כמה קילומטרים נמשכת העלייה לרגל? רציתי לדעת.
נראה שלא הבינה. ביקשתי מהמתורגמן לתרגם ליפנית, אך גם אז נראתה קטסורה נבוכה מהשאלה.
- זה תלוי מהנקודה בה תבחר להתחיל – ענתה לבסוף.
- כמובן. אך במקרה של הדרך לסאנטיאגו, אם מתחילים בנאוורה זה מסע של 700 קילומטרים. מה במקרה הזה?
-כאן, העלייה מתחילה כשעזבת את ביתך, ומסתיימת כשתשוב אליו. במקרה שלך, מכיוון שאתה גר בברזיל, אתה בטח יודע את המרחק.
לא ידעתי, אך התשובה נשמעה הגיונית. העלייה לרגל הוא שלב במסע: נזכרתי שאחרי שעליתי על הדרך לסנטיאגו, בספרד, הבנתי באמת מה קרה לי כאשר עברו ארבעה חודשים במדריד, לפני השיבה הביתה.
- אנו רואים דברים, ולא מבינים מיד – המשיכה קטסורה. עליך לעזוב ולהשאיר מאחור את האדם שהיית: הוא יישאר שם ורק החלק הטוב ניזון מהאנרגיה של האלה, האם הנדיבה. החלק שמזיק לך ימות מחוסר תזונה, מכיוון שהשטן עסוק מדי עם אנשים אחרים, ואין לו זמן לבזבז על מישהו שנשמתו איננו שם.
במשך יותר משעתיים טיפסנו על דרך קטנה ומפותלת במעלה ההר, עד שהגענו לסוג של אכסניה. לפני שנכנסתי אמרה קטסומה:
- אישה גרה פה, איננו יודעים בת כמה, זו הסיבה שאנו מכנים אותה השדה הנשית. אני יורדת לכפר להביא חוטב עצים שיסביר לך איך להתקדם.
הלילה החל לרדת, קטסורה נעלמה בערפל, ואני המתנתי שם לשדה הנשית שתפתח את הדלת.